החלטה בתיק רע"פ 7064/12

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, שניתן על ידי הנשיאה, ד' ברלינר, השופט ג' קרא והשופטת מ' סוקולוב, בתיק עפ"ג 54251-01-12 begin_of_the_skype_highlighting ללא תשלום 54251-01-12 end_of_the_skype_highlighting, מיום 27.06.2012 ופסק-הדין המשלים מיום 12.09.2012. בפסק-דינו דחה בית-המשפט המחוזי את ערעור המבקש על פסק דינו של בית-משפט השלום בתל-אביב, שניתן על ידי השופט ד' בארי, בת"פ 3426-02-11, מיום 12.12.2011. 

רקע והליכים קודמים

כתב האישום

המבקש הורשע, ביחד עם נאשמים נוספים, בבית-משפט השלום, על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בריבוי עבירות שעניינן איסור הגרלות והימורים לפי סעיף 225 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). בין הצדדים להסדר הטיעון הוסכם, כי טרם הרשעתם של המבקש ושל חלק מהנאשמים האחרים בכתב האישום, יישלחו הם לקבלת תסקיר מבחן, לשם בחינת האפשרות לאי-הרשעתם, כאשר הצדדים יהיו רשאים לטעון לעונש בטיעון פתוח.

מעובדות כתב האישום המתוקן עולה כי בין השנים 2008-2006 begin_of_the_skype_highlighting ללא תשלום 2008-2006 end_of_the_skype_highlighting שימש המבקש כ"ראש קבוצת מהמרים" באתר הימורים בלתי חוקיים. בין שאר תפקידיו, עסק המבקש בגיוס מהמרים לאתר, בהימור בשמם של מהמרים בקבוצתו, בגביית חובות של מהמרים לשם העברתם לרשות מנהלי האתר ("ראשי הקשר") ובמידת הצורך, אף שילם המבקש את זכיותיהם של המהמרים הנמנים על קבוצתו.

           כפי שעולה מכתב האישום המתוקן, עמד היקף מחזור ההימורים של המבקש בתקופה הרלוונטית, לכל הפחות, על סך של 547,668 ש"ח.

           תגמולו של המבקש התבטא באחוזים מסוימים מהיקף ההימורים, שחושב על-פי הסכם בינו לבין בעלי האתר.

גזר הדין של בית-משפט השלום

בדיון שנערך בבית-משפט השלום, ביום 16.2.2011, הודה המבקש בעובדות כתב האישום המתוקן.

ביום 29.5.2011, הוגש תסקיר מבחן בענייננו של המבקש, ובו הומלץ שלא להרשיעו, לנוכח השלכותיה האפשריות של ההרשעה על עתידו המקצועי. תחת זאת המליץ שירות המבחן, כי המבקש יעמוד למבחן, שבמסגרתו יעבור טיפול בהתמכרותו להימורים. בנוסף לכך, המליץ שירות המבחן כי המבקש יבצע 150 שעות שירות לתועלת הציבור.

           ביום 12.12.2011, גזר בית-משפט השלום את עונשו של המבקש ואת עונשם של הנאשמים הנוספים בפרשה. בעניינו של המבקש קבע בית-משפט השלום, כי לאור נסיבות המקרה, היקפם ומשכם של המעשים, הוא דוחה את המלצת שירות המבחן. לפיכך, גזר בית-משפט השלום על המבקש 5 חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור, למשך שלוש שנים, עבירה לפי סעיפים 225 ו-228 לחוק העונשין. בנוסף לכך, גזר בית-משפט השלום על המבקש קנס בשיעור של 4,000 ש"ח, וכן הורה על חילוט הרכוש והכסף שנתפסו ברשותו.

הערעור לבית המשפט המחוזי

המבקש וחלק משותפיו לכתב האישום, ערערו על פסק-דינו של בית-משפט השלום לבית המשפט-המחוזי בתל-אביב. את ערעורו תלה המבקש במספר טעמים. ראשית טען, באמצעות בא כוחו, כי ההלכה שיצאה מלפני בית-משפט זה קובעת כי סטייה משמעותית מהמלצות שירות המבחן תיעשה, רק במקרים חריגים. לדידו של המבקש, המקרה הנדון אינו נופל בגדריהם של אותם מקרים חריגים, ולפיכך שגתה הערכאה הדיונית משבחרה לדחות את המלצת שירות המבחן שלא להרשיע את המבקש.

           שנית, טען המבקש, כי כשם שהערכאה הדיונית הקלה בעונשם של "ראשי הקשר" ובחרה שלא לגזור עליהם עונש של מאסר בפועל, כך, היה עליה להקל עם המבקש ולגזור את דינו בהתאם להמלצת שירות המבחן.

           בהמשך לדברים אלו, הוסיף וטען המבקש כי העבירה שבה הורשע, היא עבירה מסוג עוון שנעשתה תחת השפעת התמכרות חסרת שליטה להימורים, ובעקבותיה נגרר המבקש לפעילות העבריינית. עוד נטען, כי הרשעת המבקש תסכל את יכולתו לעסוק במקצוע המשפטים, אותו למד ובו התחיל להתמחות, עובר להגשת כתב האישום בעניינו.

           על יסוד טיעונים אלו, עתר המבקש לבית-המשפט המחוזי לבטל את הרשעתו, תוך שהסכים להגדלת מספר שעות השירות לתועלת הציבור, כפי שהומלצו בתסקיר שירות המבחן.

           במקביל, הגישה גם המדינה ערעור על גזר דינם של המבקש ושל חלק משותפיו. בערעורה טענה המדינה כי הערכאה הדיונית הקלה, יתר על המידה, בעונשם של "ראשי קבוצות המהמרים", ובין היתר, גם בעונשו של המבקש. המדינה ציינה בטיעוניה את תפקידם המשמעותי והמרכזי של "ראשי הקבוצות", את היקף פעילותם, את משכם של המעשים ואת חומרתם. נסיבות אלו מחייבות, כך לטענת המדינה, את השוואת רף הענישה בין כל "שרשרת הפועלים" במקרה הנדון - היינו בין "ראשי הקשר" לבין "ראשי הקבוצות". לפיכך, ולנוכח גזרי הדין בעניינם של "ראשי הקשר", טענה המדינה כי יש להטיל על "ראשי קבוצות המהמרים", וביניהם גם על המבקש, עונש של 6 חודשי מאסר בפועל שירוצו בדרך של עבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס משמעותי, שיביא לידי ביטוי "את מימד הענישה הכלכלית".

זה המקום לציין, כי בפרק הזמן שבין הגשת ערעוריהם של "ראשי הקבוצות", וביניהם גם ערעורו של המבקש, לבין שמיעת הערעור בבית-המשפט המחוזי, ניתן, בבית-משפט זה, פסק הדין בערעורם של "ראשי הקשר" (ע"פ 6889/11 מדינת ישראל נ' עובד (לא פורסם, 14.05.2012)). בפסק-דינו קיבל בית-משפט זה את ערעור המדינה בעניין קולת עונשם של "ראשי הקשר", והתווה את רף הענישה בעבירות הרלוונטיות. בית-משפט זה הדגיש את החומרה המיוחדת הנודעת להימורים מקוונים באמצעות רשת האינטרנט ופרט את הטעמים לכך. בין השאר, קבע בית-משפט זה, כי "עבירות מקוונות מגדילות את מספר הקורבנות הפוטנציאליים, שכן פשע מקוון ניתן לחזרה אוטומטית של אלפי פעמים ללא מאמץ נוסף מצד המבצע. מאפיין זה הופך את הפשע המקוון למסוכן יותר עבור הקורבנות ומשתלם יותר עבור המבצע [...]" (שם, בפס' 15).

           בהמשך לכך, ציין בית-משפט זה, כי הימור מקוון באמצעות רשת האינטרנט מאפשר למארגן ההימורים להיוותר אלמוני בחסותו של המרחב הווירטואלי, ולמהמרים עצמם, להמר מביתם בכל שעות היממה, מבלי להגיע פיסית למקום בו נערכים הימורים בשעות מסוימות של היממה; במובן זה, "[...] רשת האינטרנט מאפשרת למארגני ההימורים להגיע אל פתח ביתם של מספר בלתי מוגבל של מהמרים [...]" (שם, בפס' 16).